אני אוהב רכבי שטח, כאלה שאפשר לדחוף עמוק לתוך הבוץ או המדבר. נמאס לי כבר מכל היצורים המלוקקים האלה שצריך כל הזמן לרחם עליהם. אבל למרות שאני לא לגמרי סגור על זה, כנראה שאני לא לבד כאן בעולם, ומסתבר שיש עוד אנשים מסביבי ולהם גם יש דעות ועוד שונות משלי. וגם הם רוצים ג'יפים, אבל כאלה שלא נוסעים בשטח ולא נועדו להרים ענני אבק לתוך הריאות של רוכבי האופניים המגוחכים. מה אני אגיד לכם, אם הג'יפים האלה לא נוסעים בשטח, אז שלפחות יהיה להם איזה משהו אחר מגניב, נגיד מנוע בהמתי, הנעה אחורית,

איזה שטויות מראים לילדים בטלוויזיה היום. יש תחרות בין הלווין לכבלים, מי יהפוך אותם לטיפשים ואלימים יותר. היום בבית הספר של הגדולים, קפץ עלינו ילד עם יד מאוגרפת וצעק "כדור בקוגן... (מילים שלא הבנתי)...תתגונן" או משהו כזה. אני לא מהמתגוננים, אז זרקתי עליו כריך. בכיתה, שתי בנות רבו מי ינשק תמונה של מחוצ'קן מסדרה מפגרת של ילדים. מישהו ניגש אל הבנים שלי עם קלפים מסדרה אחרת ועוד אחד השוויץ בחולצה עם דמות מעוותת עם עניים מוגזמות. שניים צעקו זעקת כרב ואני החזרתי להם אחת. הילדים ביקשו

לפעמים, אני מתגעגעת ללונדון. שלשום מרצדס לאנצ'ד מונסטר רודסטר חדשה שהייתי שמחה להרגיש. מרצדס AMG GT C רודסטר (ואחות קטנה ומאוד אקסייטינג). מנוע 4.0 ליטר V8 עם שני מגדשים ו- 410 קילו-וואט (שזה בישראל 557 כ"ס). לאחות ללא ה- C יש 355 קילו-וואט (475 כ"ס). יש גם היגוי אחורי אקטיבי, שמרצדס לקחו מה- AMG GT R והכי חשוב, גיר 7 הילוכים מכוון לזינוק מהיר. היי פרפורמנס במכונית עם גג נפתח, זה תמיד מייקס מי האפי. לפי הפרסומים, יו קאן אופן הגג בנסיעה עד למהירות של 50 קמ"ש אין לס ת'ן 11 שני

אצלנו בכיתה, לכל ילד יש הורים כל בוקר, ברכב, לבית הספר נוהרים הילדים די גדולים ובית הספר קרוב אבל הם יניעו את המכונית ויסעו חצי רחוב אבא של שי (הבת) על הדלק לא משלם יש לו מכונית מנהלים שמראה כמה התקדם אמא של שי (הבן) עם פיג'מה נוהגת צופרת לכולם, כמו בהמה מתנהגת אבא של דפנה בחניית נכים עצר אחר כך קילל מישהו שבעצור עבר ושתי אמהות בלשונן צקצקו אמרו עליו משהו גס ובשקט צחקקו מישהו עם ג'יפ על המדרכה טיפס ראש של ילדה, במילימטר פספס תלמיד בוגר על אופניים חשמליים דהר בלי קסדה ליד הספס

ג'ימקאנה 9 (מגרש המשחקים התעשייתי), עוד להיט יוטיוב שילהיב מיליוני צופים במופע נהיגה מדויק, מרשים ומעורר קנאה. אלא שהפעם, הפרק כבר לא מכיל סיפור עם מחשבה. נהיגה מדויקת ומאוד מהירה, כוראוגרפיה מופלאה ללא אמירה ואלמנטים קומיים. עוד הצגת יכולת של מנועי האקובוסט של פורד (הפעם פוקוס עם 600+ כ"ס והמון טכנולוגיה) וחשיפה לספונסרים המדושנים. לאחר מופעי ראווה מרשימים, בערים ואתרי תיירות מפורסמים, חשב לעצמו קן בלוק "הנהיגה מעניינת מספיק, למה להתאמץ עם עלילה?" אחרי קונספטים מושחזים, כמו

סובארו הציגה לא מזמן את הלבורג. מכונית שהיא משהו בין אימפרזה סטיישן, לאאוטבק למנהלים זוטרים. יותר נכון, זוטרים יחסית, בכל זאת היא לא זולה במיוחד הלבורג הזאת. בכל מקרה, היה לי ברור שאני, כן אני, הולך לבחון אותה לעומק, לקרוע לה את הצורה בשבילים המהירים בטירוף של לכיש-בית קמה. אבל אז ג'וי התחילה לדבר על זה שהיא רוצה "טו טסט איט און דה רואד". בטח, מה היא חושבת שזה STi? אומנם האף של הלבורג דומה לאסתי, אבל זאת סובארו סטיישן 4x4 וכל אידיוט יודע מה זה אומר - שטח! בסדר, שטח קל, אבל מה

השקה של מכונית מארץ המגף, זו תמיד חגיגה. השקת מכונית אקזוטית, מאיטליה, זו אמורה להיות הילולה של ממש. אבל מה למזראטי ולשטח? איך גם הם נגררו לשטות הזאת של SUV עם יכולות עבירות? העולם לא סבל מספיק עם הלמבורגיני צ'יטה שהוצג בשנת 1977 וה- LM002 שניסה להגדיל את מכירות מותג העל בשנות ה- 80 המטורללות. אז הוזמנו כולנו אל אולם התצוגה המפואר של פרארי ומזראטי, בבית קרדן שבתל אביב. כיאה לאירוע בסטייל איטלקי, התלבשתי, זרקתי את הילדים בבתי הספר והגנים וויתרתי על ארוחת בוקר. אם יש משהו שחשוב